עץ בודד ממשפחת הברושים הניצב בראש צוק ופונה לים הינו מראה רומנטי, מראה של טבע סוער המסמל בעיני רבים את עצמתו של הטבע. כל צלם חובב המטייל להנאתו מחפש לתפוס בתמונה אחת דימוי שישקף את החוויה המסעירה של רוחות הים ועמידתו של היחיד אל מול הטבע. האמת הפשוטה היא שרוב העצים גדלים במקרה בטבע וחלקם מוצאים דרכם לצוקים גבוהים, גאיות מדבריות שוממות או במרכזו של שדה חיטה צהוב ומרהיב.
המצלמה בידינו צועקת "הרם אותי וצלם". אך האמת הפשוטה היא שלא כל עץ גדל פרא בטבע וישנם כאלו שהגיעו למיקומם האקזוטי באמצעות אדם בודד, שהחליט לנקוט ביוזמה ולנטוע זרע שיום אחד יהפוך לעץ. קיימים עצים שכאלו שפשוט נועדו לתת מענה אגואיסטי של אדם בודד, שרצה יום אחד לשבת תחתיו.
ב"Pebble Beach" שבקליפורניה ניצב לו עץ שכזה. העץ הבודד על הצוק הפך עם השנים לסמל איקוני באזור וצילומיו מופיעים לעיתים תכופות באלבומי תמונות משפחתיים, אך משהתחיל להופיע באופן קבוע בשנת 1990 גם על מסכי ערוצי הטלוויזיה השונים כחלק מפרסומות, קמה סערה תקשורתית.
העיתון מונטריי ג'ורנל (Monterey Journal) דיווח כי עורך הדין קרי סי. סמית' Kerry C. Smith)),המייצג את "פבל ביץ'", טען כי בידיו זכויות היוצרים המסחריות של העץ. סמית' טען כי לא ניתן להשתמש בתמונותיו למטרות מסחריות. הגדיל לעשות עורך הדין וטען כי גם התמונות שכבר צולמו עד לאותה נקודה אסורות גם הן לפרסום ומחייבות תשלום תמלוגים לבעלי זכויות היוצרים.
פרשנים משפטיים אחרים הטילו ספק ביכולתו של עורך הדין לכפות תשלום תמלוגים בנושא זה, אך הדיון המשפטי בסוגיה הוכתר במהרה בשם "עץ הברוש הבודד" והפך לנושא משפטי מרכזי בדיון אודות זכויות יוצרים.
אירוע משפטי זה הפך לחלק מדיון רחב היקף בנושא זכויות יוצרים ויצר תחושת בלבול נוספת בקרב הציבור הרחב בנושא. בניגוד לדיון המקובל, הסובב סביב זכויותיו של היוצר על יצירתו, במקרה זה מדובר בניכוסה של פיסת טבע לקבוצת אנשים.
המקרה מבלבל במיוחד לאור העובדה שלא מדובר בגינה אחורית של בית פרטי, גינה שדרשה טיפוח וגינון, השקעה כספית או מאמץ רב של אדם כזה או אחר, אלא בקבוצת אנשים שראתה כי פיסת טבע מאזורה הופכת לסוג של אייקון, סוג של לוגו. האייקון הפך למאפיין, לדגל של אזור מגוריהם ומקור לגאווה. במידה ועורך הדין פנה לתושבי האזור או במקרה שתושבי האזור פנו אליו, ברור כי מישהו הבין שניתן להפוך אייקון זה למקור פרנסה לגיטימי.
אם כן זוהי דוגמא נוספת למורכבותו של הנושא וככל שמספר המידיות התקשורתיות יתרבו (ערוצי טלוויזיה, אינטרנט, בלוגים, אתרים וכיוב') כך תתרחב היריעה המשפטית בנושא
העיתון מונטריי ג'ורנל (Monterey Journal) דיווח כי עורך הדין קרי סי. סמית' Kerry C. Smith)),המייצג את "פבל ביץ'", טען כי בידיו זכויות היוצרים המסחריות של העץ. סמית' טען כי לא ניתן להשתמש בתמונותיו למטרות מסחריות. הגדיל לעשות עורך הדין וטען כי גם התמונות שכבר צולמו עד לאותה נקודה אסורות גם הן לפרסום ומחייבות תשלום תמלוגים לבעלי זכויות היוצרים.
פרשנים משפטיים אחרים הטילו ספק ביכולתו של עורך הדין לכפות תשלום תמלוגים בנושא זה, אך הדיון המשפטי בסוגיה הוכתר במהרה בשם "עץ הברוש הבודד" והפך לנושא משפטי מרכזי בדיון אודות זכויות יוצרים.
אירוע משפטי זה הפך לחלק מדיון רחב היקף בנושא זכויות יוצרים ויצר תחושת בלבול נוספת בקרב הציבור הרחב בנושא. בניגוד לדיון המקובל, הסובב סביב זכויותיו של היוצר על יצירתו, במקרה זה מדובר בניכוסה של פיסת טבע לקבוצת אנשים.
המקרה מבלבל במיוחד לאור העובדה שלא מדובר בגינה אחורית של בית פרטי, גינה שדרשה טיפוח וגינון, השקעה כספית או מאמץ רב של אדם כזה או אחר, אלא בקבוצת אנשים שראתה כי פיסת טבע מאזורה הופכת לסוג של אייקון, סוג של לוגו. האייקון הפך למאפיין, לדגל של אזור מגוריהם ומקור לגאווה. במידה ועורך הדין פנה לתושבי האזור או במקרה שתושבי האזור פנו אליו, ברור כי מישהו הבין שניתן להפוך אייקון זה למקור פרנסה לגיטימי.
אם כן זוהי דוגמא נוספת למורכבותו של הנושא וככל שמספר המידיות התקשורתיות יתרבו (ערוצי טלוויזיה, אינטרנט, בלוגים, אתרים וכיוב') כך תתרחב היריעה המשפטית בנושא
בעולם של "חיפוש אין סופי" והיצע אין סופי חייב להתקיים סדר ברור שיגן על זכויותיהם של היוצרים ובמקרה של "עץ הברוש הבודד" צריך להגן גם על זכויותיו של עץ בודד בראש צוק.
כתבה זו נכתבה על-ידי מחלקת התוכן של חברת אימג'בנק (מראות אימג' בע"מ).
כתבה זו נכתבה על-ידי מחלקת התוכן של חברת אימג'בנק (מראות אימג' בע"מ).
