קריאטיבי אחד על אחד -וניה הימן

היי וניה, ספר לנו עליך:

שמי וניה הימן. שמי השני הוא דוד, אתם יכולים לקרוא לי דודו, אבל אני בטח לא אענה כי אף אחד לא קורא לי ככה. אני בן 28. מתגורר בצ׳יינטאון שבניו יורק. ירושלמי בהכשרתי.   

קראטיביות בעיני היא התקדמות. היא החידוש, החידוד והמיקסוס של הקיים. לקחת את מה שמולנו ולסדר אותו אחרת או להוסיף לו משהו או אפילו לזרוק אותו לפח ולייצר חדש לגמרי אבל עם הידיעה של מה זרקת לפח.

מתי התעוררה אצלך החיבה לקולנוע וליצירה?

החיבה לקולנוע תמיד היתה, אבל אם נהיה כנים רגע, מי לא אוהב סרטים?
גם החיבה ליצירה תמיד היתה אבל לא היה קשר בין שתי החיבות. תמיד ציירתי במקום ללמוד ובמקביל גם אהבתי לבהות בקליפים באמטיוי אבל לא עלה על דעתי לחבר בין השניים. הציור הוביל אותי להתחיל ללמוד תקשורת חזותית, לפני ארבע שנים לערך, בבצלאל ושם נזדמן לי ליצור וידאו לראשונה, די עפתי על זה אפשר לומר.  

ההצלחה שלך התחילה כבר כסטודנט לתקשורת חזותית בבצלאל עם סרטונים שיצרת במסגרת מטלות שיעורי בית והמשיכה עד לעבודה עם מפרסמים, ארץ נהדרת, מוזיקאים מפורסמים ובכלל חשיפה ויראלית ברשת, שתף אותנו בחוויית לאורך התהליך:

כסטודנט הייתי בהלם מההצעות ומאוד הוחמאתי אבל בעיקר הרגשתי שאני לא באמת מסוגל לספק את מה שהם מצפים ממני לספק. אז אפשר לסכם את החוויה הכללית כלחץ נוראי, אבל תלונות לא תשמעו ממני. לא הגדרתי מראש לאן אני הולך. פרויקט הוביל לפרויקט ונתתי להצעות היותר מעניינות עבורי להוביל אותי. השתדלתי לשמור על סטנדרט אישי שאם משהו לא מרתק אותי ברמה האישית אז הוא לא בשבילי.

מהם האלמנטים העיקריים המובילים אותך בתהליך יצירת סרט? 

האלמנט שהכי חשוב לי בעבודה הוא נקודת החיבור שבין הרעיון לביצוע, החפיפה. הרעיון הוא היסוד של היצירה, הוא הבסיס והוא חייב להיות יציב ומעניין.
למרות שלבד הוא פחות או יותר חסר ערך, הוא היסוד ועל גבו צריכה להיבנות היצירה עצמה. נקודת החיבור היא ההבנה שרעיון טוב לא מספיק ושביצוע מושלם לעולם לא יכסה על תוכן לוקה.

מהי קריאטיביות בעיניך?

קראטיביות בעיני היא התקדמות. היא החידוש, החידוד והמיקסוס של הקיים. לקחת את מה שמולנו ולסדר אותו אחרת או להוסיף לו משהו או אפילו לזרוק אותו לפח ולייצר חדש לגמרי אבל עם הידיעה של מה זרקת לפח. 

מהו הסרטון הכי מאתגר שיצרת? 

הקליפ לבוב דילן היה כנראה הפרויקט הכי מאתגר שעשיתי. מעבר למעמד המלחיץ, כשהייתי בשלב הרעיון לא תיארתי לעצמי במה תהיה כרוכה יצירה של 16 קליפים שמנגנים במקביל. קודם כל לייצר שעה וחצי של תוכן בתקציב של קליפ בודד זה כבר אתגר, מעבר לכך הזמן שעמד לרשותינו כמעט ולא הספיק, והמשאבים אזלו מהר מהצפוי. בשלב מסוים, כשכבר נגמר הכסף, טסתי לארץ והשלמתי את הערוצים החסרים ללא תקציב, משחק הטניס בערוץ הספורט לדוגמא או ערוץ החדשות עם דני קושמרו. 

7. מהו הסרטון האהוב עליך?

הסרטון האהוב עליי הוא הפרסומת האחרונה לבירה שפירא, כנראה בגלל שהסרטון הוא קצר כל כך, ומכיל בתוכו הפתעה ואת אלמנט הWTF שאני כל כך אוהב. יש בו חוקיות (החוקיות של הקמפיין, הבקבוק לראש) ובמקביל שבירה של אותה חוקיות. והכנתי אותו מעכשיו לעכשיו, בלי לחץ ובלי לתכנן יום צילום. ניצול שימושי של תספורת וגילוח של חבר. התנסות רגעית, ספונטנית.

והכי חשוב, שהסרטון לא לוקח את עצמו ברצינות. 

ספר לנו על השותפות הנפלאה עם רועי כפרי המוכשר:

כשהייתי בתחילת שנתי השניה בבצלאל, קיבלתי משימה לשיעורי הבית להכין סרטון בנושא נקודת מבט. החלטתי לעשות סרטון מחווה לסדרה צרפתית שנקראת Bref שמאוד אהבתי, שמסופרת מנקודת מבטו של הדמות הראשית, שהיא דמות גנרית ללא שם. לסרטון שהכנתי עם עוד שתי חברות מהכיתה קראו ״בקיצור״ שזה, פשוט מאוד, bref בעברית. אחרי שזה התרוצץ לו כמה שבועות ברשת קיבלתי טלפון ממישהו שרצה להביא את הסדרה לארץ ו״לעברת״ אותה ושמח לראות שהצלחתי ליצור גרסא ישראלית ש (לטענתו) עובדת. הוא הציע לי לביים את המיני סדרה, הרגשתי שזה גדול עליי, אבל כמובן שהסכמתי.

כחלק מתהליך האדפטציה של הסדרה היינו צריך למצוא שחקן ישראלי שגם יראה כמו הדמות המקורית וגם יהיה מצחיק ומעורר הזדהות. באותם ימים אהבתי מאוד (עדיין, גם היום) את ניצה ולחם הלא הם רועי כפרי וניב מג׳ר. רועי היה נראה לי המועמד המושלם לתפקיד. שלחתי לו הודעה בפייסבוק עם ההצעה, הוא ענה שהוא מעוניין בהחלט, שהוא מכיר היטב את הסרטון שעשיתי כשיעורי בית ושהוא שיתף אותו, משמע, הוא מאוד אהב. לקח שנה בערך לסדרה לצאת לפועל, בינתיים התחלנו פשוט לעבוד יחד, הוא שיחק בפרסומת לפפסי שביימתי, הכנתי לו קליפ ל״כן ניגשתי לעידו״, עשינו יחד פרסומת לאפלקציה עם בר רפאלי, התחלתי לצלם את ניצה ולחם ואף זכיתי לדובב חתולים בחתולונובלה.

מאז עבדנו על המון דברים יחד ולחוד, לפעמים אני מצלם לו, לפעמים הוא מגיח להופעת אורח בסרטון שלי, וכמובן שבכל סרטון שלי או שלו נהיה מעורבים ברמה זו או אחרת, אם זה בעריכה, ייעוץ, שכתוב, או עונג מיני. לאחרונה עברנו יחד (ועם עוד חברים נוספים) לניו יורק, לעבוד יחד ולחוד. וזהו, לעבוד עם חברים זה נחמד. 

מהיכן אתה "שואב" את הרעיונות וההשראות לסרטים שלך?

אתן תשובה בנאלית, כי זה מה יש. מהכל. באמת שכל דבר יכול להוות השראה, לא רק וידאו יהווה השראה לוידאו, גם מוזיקה, ריקוד, ציור, בדיחה, סיטואציה שאתה עד לה ברחוב, כתם על המכנסיים, מבטא מצחיק או כאפה לאף.
כל עוד משהו כזה שהזיז לי את גלגלי המוח, הצית משהו- היווה לי השראה, אני מניח. 

שתף אותנו בפרויקט החם הבא מבית היוצר שלך :

בימים אלו אני עובד על סרט באורך מלא, מה שנקרא בעגה- פיצ׳ר. מערבון חסידי ביידיש. סיפורו של דער מענטש - רוצח שכיר חרדי, מתיר עגונות שנשלח על ידי נשים עגונות שבעליהן ברחו מהן, לאתר את הבעלים הסוררים ולהרוג אותם ובכך לא רק להתיר אותן מנישואיהן אלא גם לזכות אותן בירושה.
הסרט מבוסס על תרגיל שעשיתי ללימודים שנקרא באותו השם ״דער מענטש״ ועוסק באותו הנושא. את התסריט כתב חברי הטוב הסופר גון בן ארי, שגם מתגורר עמנו בניו יורק. כרגע יש תסריט, יש מפיק, ומגששים אחר מימון. מעבר לזה אני גם עובד על כמה קליפים וסרטים קצרים. 

טיפים ליוצר הצעיר:

• כנסו ל vimeo. 
• רוצה לעשות סרטים? קנה/י מצלמה. אם רשם היה צריך לשכור עפרון בכל פעם שהיה רוצה לרשום מישהו, הוא היה ללא ספק רשם פחות טוב, כי היה רושם פחות. 
• אפשר ללמוד כמעט הכל באינטרנט. תאורה, צילום, עריכה, אפקטים. אין סיבה לסמוך על מישהו שמכירים שיעזור, למדו קודם איך לעשות את הדברים בעצמכם. אתם הרי יודעים הכי טוב איך נראה החזון לסרט שלכם. אחרי זה אפשר ליהנות מכשרונות של אחרים, שיחזקו את העבודה שלכם, אבל זה לא תחליף ללדעת בעצמכם את המלאכה.
• לא להציב לעצמך מטרות ברורות. זו סתם דרך למנוע מעצמך ספונטניות. פשוט לעשות ולעשות ולהפיץ את העבודה, והמטרות יגיעו אליך גם בלי שהצבת אותן.
• לא לשתות יותר משקית שוקו אחת ברצף. סמכו עליי.