היי SugarZaza, מי אתם:
אנחנו תום ואור, שני טמבלים מהרצליה שאוהבים קומדיה מכל הסוגים, עם העדפה לנונסנס, סאטירה ופארודיה.
לא ציפינו לכזאת הצלחה אבל מצד שני רוב הפעמים אנחנו לא באמת מצפים למשהו או עושים משהו במטרה שיצליח, המטרה בדרך כלל היא קודם כל להצחיק את עצמנו ואז להוציא את זה לעולם.
ספרו לנו על הקמת SugarZaza ו"סרטוני האפס" – מהיכן צץ הרעיון ומהו המסר?
שוגר זאזא נוצרה לפני שנים עוד בתקופת התיכון. בהתחלה היינו קבוצה של כמה חברים שעושים שטויות עם מצלמה ביתית ולאט לאט כל אחד גדל ולקח כיוון לחיים, חוץ משנינו שנשארנו שני ילדים קטנים שעושים בדיחות *&%$ ולמעשה שוגר זאזא הפכה ל-DUO שהוא שנינו.
דמות האפס נולדה מתוך אלתור, כאשר לפני חצי שנה בערך או קצת יותר כשקיבלתי (אור) את הגלייד קאם שלי (מכשיר כזה שעליו שמים את המצלמה והוא נותן תנועה חלקה כזו) יצאנו החוצה לצלם שטויות בשביל לבדוק.
כיוונתי על תום את המצלמה והוא התחיל לאלתר שטויות בדמות של במאי ישראלי כועס.
כהרגלנו זה כלל הרבה קללות ונונסנס שהצחיקו אותנו ברמה די בסיסית (זה הרי מה שאנחנו עושים רוב היום מהיותנו בני 12 מנטלית אז אנחנו כבר די רגילים לזה).
אחרי בערך 30 דקות של צילומי חומרים רנדומליים לגמרי באיזה שדה נטוש מחוץ לבית שלי חזרנו הביתה כדי להמשיך לעבוד על מה שזה לא יהיה שעבדנו באותו הזמן, וכשסיימנו עברנו לערוך את מה שהרגע צילמנו ואז גילינו את הקסם שיש בקאטים בשילוב של הדמות הזו, שזה בעצם מה שעושה את כל הדמות האינטנסיבית והמצחיקה הזו, פשוט רצף בלתי נפסק של צעקות, קללות ואנרגיה.
הסרטון הזה לא זכה לאיזושהי הצלחה או קידום מצדנו והיה סתם עוד 'משהו' מבין יתר ה'משהוים' האחרים שעשינו.
זו הייתה תקופה שבה היינו שקועים יותר בעבודה שלא כוללת פרויקטים אישיים ובה גם התבאסנו שלא יוצא לנו לעשות הרבה דברים משלנו, עד שיום אחד אחרי הרבה תסכול ואי-חשק ניסינו להוציא את עצמנו מזה בכוח ותום קבע ש'לא משנה מה, הולכים להשכיר ציוד ומצלמים מורה נהיגה אפס'. צילמנו את זה, ערכנו מהר והעלינו ומהר מאוד הדבר הזה התפוצץ ונהפך לוויראלי.
בשנת 2008 יצרתם את סדרת האנימציה האינטרנטית "אחמד את סלים", שזכתה לוויראליות והצלחה בינלאומית, האם ציפיתם להצלחה כזאת?
לא ציפינו לכזאת הצלחה אבל מצד שני רוב הפעמים אנחנו לא באמת מצפים למשהו או עושים משהו במטרה שיצליח, המטרה בדרך כלל היא קודם כל להצחיק את עצמנו ואז להוציא את זה לעולם.
במקור תכננו לעשות 4 פרקים של הסדרה בין אם תצליח או לא, ואז להמשיך הלאה... לצערנו העמוק היא הצליחה (למען השם אנימציה זה מתיש), אז המשכנו איתה ועם הדמויות לעוד מספר פרקים עד שדעתנו הוסחה עם משהו אחר (וזה די פשוט).
כצעירים שלמדו אנימציה וקולנוע באופן עצמאי, ספרו לנו תהליך יצירת הסרטון הראשון שעשיתם:
הסרטון המצולם הראשון שעשינו היה פארודיה על סיטקומים אמריקאים באורך 10 וקצת דקות. אני לא זוכר ממנו יותר מדי מעבר לזה שבגלל שזה היה הפרויקט הראשון שלנו לקחנו אותו מאוד ברצינות, (עשינו לו שוטינג סקריפט וסטורי בורד, היה קלסר הפקה וכו'.. כל מיני דברים שבוודאות לא היינו עושים היום).
האנימציה הראשונה הייתה תהליך די קשה אבל כשיצאה בסופו של דבר צחקנו מזה אז היה שווה את זה.
מהיכן הסיפוק הוא גדול יותר – אנימציה או צילום?
אני חושב שזה לא איפה הסיפוק גדול יותר אלא איפה הסבל קטן יותר (למה אנחנו בכלל עושים דברים? אין לי מושג).
בצילום יש הפקה שזה נוראי, לעומת אנימציה ששם אם בא לנו אובייקט רנדומלי כמו למשל חצוצרה מוזהבת אנחנו פשוט יכולים לצייר אותה במקום ללכת לחפש אחת בתל אביב במשך יומיים.
לעומת זאת בווידאו, כשמצלמים אז מצלמים ושם זה מסתיים. יום צילום אחד נותן כמות חומר גלם שמספיקה למערכון שלם, לעומת אנימציה שם זה בסביבות היום עבודה לדקת אנימציה.
הסרטון האהוב עליכם ביותר:
אור: אחד הפייבוריטים שלי הוא הסרטון של "אנשים בוכים את סופר מריו", בו נסענו לצלם את מיטב חברינו בוכים לצלילי המנגינה של סופר מריו, ללא ספק הצילומים הכי מדכאים אי פעם.
הצחיק אותנו הרעיון כי תמיד כשאנחנו עובדים אנחנו עושים כאילו-בכי על צלילים של כל מיני מנגינות (שוב, למה אנחנו עושים דברים? Beats me).
תום: אחד האהובים עלי הם "מורה נהיגה אפס", בגלל שהכול היה מאוד מאולתר וחופשי, ועדיין לא ידענו מה הקטע של הדמות הזו וזה אפשר לנו לחקור אותה ולשחק איתה, זה היה מעניין.
האם ישנם פרויקטים חדשים שאתם מתכננים?
בטח, מעבר ל"סרט אפס" עליו אנחנו עובדים כרגע כמעט כל יום קופץ לנו רעיון לסדרה או מערכון... הבעיה היא הזמן.
אם מישהו יודע איפה אפשר להשיג שעון כזה כמו של הרמיוני (הארי פוטר) שמחזיר אותך אחורה בזמן כדי שתספיק יותר- בבקשה לינק דחוף בהול ASAP.
מהם מקורות ההשראה שלכם?
הקבועים- "פייטון", "סיינפלד", "ארסטד דבלופמנט", "פילדלפיה זורחת", "תרגיע", "אנימניאקס"... ולשמוע ילדים בני 15 מקללים אחד את השני ברחוב בעיקר.
איפה אתם רואים את עצמכם בעוד כ-3 שנים?
פחות או יותר בדיוק באותו מצב שהיינו לפני 8 שנים ובו אנחנו עושים דברים מטופשים ומצחיקים בעיקר את עצמנו (בין אם זה בפורמט או באורך כזה או אחר)
חמישה טיפים ליוצר הצעיר:
1. תראו הרבה קומדיה.
2. תיצרו הרבה כי משתפרים ולומדים כל פעם.
3. If you want something done, do it yourself.
4. אם משהו באמת באמת טוב, הוא יצליח בכוחות עצמו.
5. אל תהיו שחצנים, אתם לא כאלה טובים.
