קריאטיבי אחד על אחד - שירה נטוביץ', מעצבת ואמא

היי שירה, ספרי לנו עליך:

אני שירה, מעצבת פרילאנסרית, מרצה כבר 5 שנים במחלקה האינטראקטיבית במכללת ספיר ואמא חמה מהתנור.
חולה על עיצוב טיפוגרפי, שרה נורא יפה (עם הרדיו) ומרגישה מגניבה כשאני נועלת זוג נעליים לא זהות. רבע טבעונית, רבע צמחונית, מתה על וורוד, על קישואים ובלי שום קשר לכלום, מתה ללכת לישון.
 

איך עובד השילוב אמא/מעצבת/מרצה?

זה אמנם עמוס וקשה, אבל זה עובד, זה עובד טוב וזה מאוד מספק.
מאז שהפכתי לאמא, אני גם מרצה יותר טובה, וגם מעצבת יותר טובה. כך שהרווחתי פי 3.
 

להקפיד תמיד להיות הסטודנט הנצחי... ימי עיון, כנסים, אינטרנט או אפילו סתם להציץ לקבצים של מישהו אחר. לא משנה איך שתקראו לזה, אבל תמיד להישאר בתהליך למידה, התפתחות ויצירה.
 

מהו תחום ההתמחות שלך?

מאז ומתמיד אהבתי להקדיש תשומת לב לפרטים הקטנים. אני מאוד נהנית לעסוק בהדמיות וריטושים ב-Photoshop, שתילה של אלמנטים וצריבות מורכבות, לשים אוזניות ולהכנס ל MODE של עבודה.

בהוראה אני מתמקדת בללמד את הסטודנטים איך להפוך לאנשיי קריאייטיב שמצליחים ליישם את הרעיונות הכי מטורפים שלהם על הקנבס, בלי להיעצר עקב חוסר היכולת לתפעל את התוכנה, דבר שלצערי אני נתקלת בו יותר ויותר לאחרונה אצל קולגות. פיתוח יכולות אוטודידקטיות הוא ערך עליון אצלי שחשוב לי מאוד להעביר הלאה לסטודנטים.

מהי קריאטיביות בעינך?

היכולת לראות את אותו הדבר מהרבה כיוונים שונים.
אם זה להצליח למצוא עוד סקיצה ללקוח (אחרי שכבר קיבל 148), למצוא דרך נוספת להסביר משהו לסטודנט שלא מבין אחרי שכולם כבר יצאו מהכיתה, או למצוא משהו חדש לבשל לקטנטנה שיהיה גם בריא, גם קליל לבישול וגם שהיא תצליח לתפוס אותו באצבעות הקטנות שלה.
 

חלקנו זוכרים את הקמפיין המעניין שלך לחיפוש משרת התמחות בUX, מה הביא אותך לבצע צעד יצירתי שכזה? מה יצא מזה?

הייתי בהריון, וחיפשתי לצאת מהפרילאנס במשרדי הפרסום. הסיכוי שלי להתקבל לעבודה של 4 ימים בשבוע (כדי לשמור על ההוראה) כשאני בחודש שלישי, היה קלוש. הייתי חייבת למצוא משהו אחר, להתבלט כדי שבכלל ירצו להזמין אותי לראיון עבודה. ומה יצא מזה? אמנם לא תלוש משכורת, אבל זכיתי להכיר הרבה אנשים טובים ומוכשרים באמצע הדרך.
 
 

כיצד נסיונך כפרלינסרית ותיקה תורם לסטודנטים שלך?

לא סתם אומרים שאין חכם כבעל נסיון. התמודדות עם לקוחות, תהליכי עבודה, וכל הבירוקרטיה של להיות עצמאי לוקחים יותר זמן מאשר לשבת על המחשב ופשוט... לעצב. וזה חבל.

במהלך הסמסטרים אני מעבירה לסטודנטים המון מידע "על הדרך" כדי לחסוך להם את כל מה שאני עברתי לבד, כדי שכשיגיעו לשטח, יוכלו להתמקד בעשייה קריאייטיבית ולא בניסוח הצעות מחיר.
 
 

סיפרת לנו מקודם על אהבתך לבישול, האם זה הגיע מאהבתך למזון או שהאהבה לעיצוב השתלטה אצלך גם על המטבח?

אוכל ועיצוב (בנוסף לבעלי) הן שתי אהבות וותיקות שאני לא יכולה לתאר את חיי בלעדיהן.
אמא שלי בשלנית אדירה ואני זוכרת את עצמי מסתובבת לה בין הסירים מגיל מאוד קטן. אני מאוד אוהבת לאלתר במטבח (ממש כמו בעיצוב), ולעצב את המנות ברמת הטקסטורות, הצבעים והחיתוכים. 
 

מהם האתגרים במעבר מפרינט לדיגיטל? כיצד זה בא לידי ביטוי?

עולם שונה לגמריי. פשוט צריך לעשות סוויצ' בראש, לגלוש המון באינטרנט ולחפור באפליקציות איכותיות, ממש ללמוד מהגדולים. כך שמים לב ומתמקדים בדברים שכמשתמשים פשוטים נראים לנו כמובנים מאליו ולומדים מה ואיך לעשות בעיצוב הבא.

אני מאוד מאמינה במחקר לפני תחילת עבודה, זו טעות לדעתי לקבל בריף ולפתוח תוכנה. שלב ראשון מבחינתי, תמיד, זה מחקר.

מהם מקורוות ההשראה שלך? 

רגעים של שקט. הרעיונות הכי טובים באים לי במקלחת ובחלומות. בדיוק בשביל זה יש לי מחברת לרשום את החלומות, והמון פתקונים עם רעיונות שמתישהו צריך לבצע.
 

5 טיפים לסטודנט לעיצוב אשר יחל בקרוב את חייו המקצועיים בתחום:

• לא לצאת לפרילאנס בדקה הראשונה אחריי הלימודים. עקומת הלמידה הרבה יותר חדה כשנחשפים יום יום לאנשי מקצוע מנוסים, וגם האווירה במשרדים בדרך כלל מספקת את הטירוף הדרוש ללהיות מעצב קצת משוגע...

• לא לפחד להיות בתפקיד זוטר בהתחלה. כך צוברים המון ניסיון, קשרים וביטחון עצמי. את האגו אפשר לשים בצד לתקופה קצרה. ומצד שני, לא לטחון רק כי אתה צעיר. אנחנו לא בצבא ובטח שלא בחדר מיון... צריך לקחת דברים בפרופורציות ואין צורך לנעול את המשרד יום יום.

• כל יום הוא יום חדש. ובכל בוקר להקדיש קצת זמן לסקירה מסביב. מה אופנתי, מה מעודכן, ומה כבר לא. ולא, להעיף מבט ב WALL של הפייסבוק שלך לא נחשב.

• להשקיע מחשבה בניהול קריירה. זה נורא רומנטי להגיד שנזרום ונהיה מגניבים. אבל אז אתה מתעורר יום אחד, ומגלה שאתה לא איפה שחלמת להיות.

• להקפיד תמיד להיות הסטודנט הנצחי... ימי עיון, כנסים, אינטרנט או אפילו סתם להציץ לקבצים של מישהו אחר. לא משנה איך שתקראו לזה, אבל תמיד להישאר בתהליך למידה, התפתחות ויצירה.

איפה את בעוד 3 שנים?

בורה בורה, כמובן!
אפל-מרטיני ביד שמאל. מצלמה ביד ימין.
מנציחה ברגע זה את הרגע הבא שיוקפא ויוגדל להתנוסס על הקיר בסלון.