היי מיקי, ספר לנו עליך
בן 38 אוהב את החיים, ספונטני ורגיש בן זוג של איילת ואבא של יותם.
גר בת"א, בוגר בצלאל, הייתי ארט דיירקטור 8 שנים במשרדי הפרסום הגדולים ובבתי פוסט וכיום שותף ומנהל קריאייטיב ב - The Bakery הפקות תוכן קריאייטיב.
כיצד קריאטיביות באה לידי ביטוי בתחום שלך? והיכן אתה מצליח להתבלט?
אפשר לומר שתור הזהב של הפקות ענקיות ושזורות בכוכבים ובאפקטים מיוחדים כדי לכסות על היעדר הקריאייטיב פינה את מקומו לתוכן ולרעיון שיצליח ללכוד את תשומת לב הצופה במיוחד לאור הדרישה ההולכת וגוברת לסרטוני רשת, למוצרי btb ולקידום אפליקציות, אתרים ושירותי רשת למינהם.
לנישה יש המון מקום לקריאייטיב פורץ דרך וחדשני ולאו דווקא בפן הטכנולוגי.
אנחנו הבנו שהחזרה לעבודות היצירה ביד, סטופ מושן, איור, פלסטלינה ואנימציה קלאסית מקבלים עדנה מחודשת לאור ריבוי סרטי הדו מימד למינהם והרבה חברות גדולות מבקשות מאיתנו היום סרטי ה"מייקרים", האנשים שעובדים עם היד ולאו דווקא עם תוכנות המחשב שיעשו להם את הקמפיין הבא שלהם.
הרבה יותר קל היום לייצר קשר וחיבור רגשי עם הצופה שאתה מפגיש אותו עם האנימציות הקלאסיות, הוא מרגיש שיש אנשים מאחורי המוצר, שיש שם אהבה, איכפתיות ושהשקיעו בו כדי שיסתכל בסרטון.
איזה ציון היית מעניק לתעשיית האנימציה המקומית? והיכן אנו נמצאים ביחס לעולם?
יוצאים מהארץ לא מעט טאלנטים לאולפנים הגדולים ויותר מזה, אולפנים בוחרים להפיק פיצ'רים של אנימציה כאן בארץ שזה כבוד גדול וכמובן תעודת בגרות מעולה לתעשייה הזו.
ישראל ממוקמת בעיני בין עשר המדינות שמייצרות תוכן אנימטיבי מהוקצע וקריאיטיבי.
בכל שנה אני יוצא מהתערוכות של הבוגרים במחלקות האנימציה והתקשורת החזותית של בתי הספר לעיצוב ונדהם מהיכולות ומהכשרונות שיוצאים משם- ישראל יכולה בקלות להפוך למעצמה בתחום, אבל לאוצר מסתבר יש תוכניות אחרות...
בן 38 אוהב את החיים, ספונטני ורגיש בן זוג של איילת ואבא של יותם.
גר בת"א, בוגר בצלאל, הייתי ארט דיירקטור 8 שנים במשרדי הפרסום הגדולים ובבתי פוסט וכיום שותף ומנהל קריאייטיב ב - The Bakery הפקות תוכן קריאייטיב.
כיצד קריאטיביות באה לידי ביטוי בתחום שלך? והיכן אתה מצליח להתבלט?
אפשר לומר שתור הזהב של הפקות ענקיות ושזורות בכוכבים ובאפקטים מיוחדים כדי לכסות על היעדר הקריאייטיב פינה את מקומו לתוכן ולרעיון שיצליח ללכוד את תשומת לב הצופה במיוחד לאור הדרישה ההולכת וגוברת לסרטוני רשת, למוצרי btb ולקידום אפליקציות, אתרים ושירותי רשת למינהם.
לנישה יש המון מקום לקריאייטיב פורץ דרך וחדשני ולאו דווקא בפן הטכנולוגי.
אנחנו הבנו שהחזרה לעבודות היצירה ביד, סטופ מושן, איור, פלסטלינה ואנימציה קלאסית מקבלים עדנה מחודשת לאור ריבוי סרטי הדו מימד למינהם והרבה חברות גדולות מבקשות מאיתנו היום סרטי ה"מייקרים", האנשים שעובדים עם היד ולאו דווקא עם תוכנות המחשב שיעשו להם את הקמפיין הבא שלהם.
הרבה יותר קל היום לייצר קשר וחיבור רגשי עם הצופה שאתה מפגיש אותו עם האנימציות הקלאסיות, הוא מרגיש שיש אנשים מאחורי המוצר, שיש שם אהבה, איכפתיות ושהשקיעו בו כדי שיסתכל בסרטון.
איזה ציון היית מעניק לתעשיית האנימציה המקומית? והיכן אנו נמצאים ביחס לעולם?
יוצאים מהארץ לא מעט טאלנטים לאולפנים הגדולים ויותר מזה, אולפנים בוחרים להפיק פיצ'רים של אנימציה כאן בארץ שזה כבוד גדול וכמובן תעודת בגרות מעולה לתעשייה הזו.
ישראל ממוקמת בעיני בין עשר המדינות שמייצרות תוכן אנימטיבי מהוקצע וקריאיטיבי.
בכל שנה אני יוצא מהתערוכות של הבוגרים במחלקות האנימציה והתקשורת החזותית של בתי הספר לעיצוב ונדהם מהיכולות ומהכשרונות שיוצאים משם- ישראל יכולה בקלות להפוך למעצמה בתחום, אבל לאוצר מסתבר יש תוכניות אחרות...
מהו האתגר הגדול ביותר כאשר ניגשים ליצירת סרט חדש?
אני מניח שהאתגר הגדול ביותר הוא אותו אתגר שיש לכל סופר או צייר וזה איך למלא את הדף/ מסך בתוכן שיעניין, ימשוך ויחדש.
נניח והתגברת על אותו אתגר ויש לך בראש רעיון לסרט חדשני וקריאטיבי, אתה צריך להסביר אותו ללקוח (שזה אתגר בפני עצמו) ונניח והצלחת להעביר ללקוח את הויז'ן שלך והוא נותן לך אור ירוק, אז מגיע האתגר של "איך לעזעזל אתה הולך לעשות את זה?!"
מהן המגמות/הטכניקות העתידיות בהפקות הסרטים שניתן לזהות כבר עכשיו?
תוכן, תוכן, תוכן. גימיקים סופם להיעלם! אפילו את אחרון הגיקים אי אפשר להרשים יותר בשום אפקט תלת מימד, קינטיקיה, אוגמנט וכו'.
ככל שעושים את האנימציה ריאלית, ככה באים פחות לראות אותה.
גם "וואלס עם באשיר" לא היה מעניין אף אחד לולא התוכן שלו וההחלטה לטפל בו בשפה הקולנועית הזו.
האם ישנו "מתכון מנצח" ליצירת "סרט ויראלי"? אם כן מהו?
אם היה "מתכון מנצח" כולנו היינו מקבלים מיוטיוב 5000 דולר על כל מיליון צפיות ויוטיוב הייתה פושטת רגל ולוקחת אותה את גוגל. אבל המציאות שונה.
מלכתחילה אין דבר כזה סרטון ויראלי ואי אפשר לצלם סרטון ויראלי, מה שכן אפשר לעשות זה לדאוג שיהיו בסרטון פרמטרים שיוכלו עם קצת מזל להפוך את הסרט לויראלי.
חשוב שיהיה בסרט איזשהו טריגר שיגרום לנו לרצות ולשתף את התוכן, בין אם זה הרעיון המקורי שעומד מאחוריו כמו סרטון הבטיחות ברכבות תחתית dumb way to die.
התוכן חייב לייצר אצלנו טריגר רגשי כגון כעס או חמלה בכדי שנשתף אותו.
פרמטר נוסף הוא מידע שימושי, אף אחד לא ידע למשל לקפל חולצה ב3 שלבים וכד', אבל היי לפעמים פשוט צריך להעלות את התוכן לאינטרנט בתמימות ולגלות בבוקר שאתה כוכב רשת קרי סרטי הבת מצווש, בר ממצווש.
אני מניח שהאתגר הגדול ביותר הוא אותו אתגר שיש לכל סופר או צייר וזה איך למלא את הדף/ מסך בתוכן שיעניין, ימשוך ויחדש.
נניח והתגברת על אותו אתגר ויש לך בראש רעיון לסרט חדשני וקריאטיבי, אתה צריך להסביר אותו ללקוח (שזה אתגר בפני עצמו) ונניח והצלחת להעביר ללקוח את הויז'ן שלך והוא נותן לך אור ירוק, אז מגיע האתגר של "איך לעזעזל אתה הולך לעשות את זה?!"
מהן המגמות/הטכניקות העתידיות בהפקות הסרטים שניתן לזהות כבר עכשיו?
תוכן, תוכן, תוכן. גימיקים סופם להיעלם! אפילו את אחרון הגיקים אי אפשר להרשים יותר בשום אפקט תלת מימד, קינטיקיה, אוגמנט וכו'.
ככל שעושים את האנימציה ריאלית, ככה באים פחות לראות אותה.
גם "וואלס עם באשיר" לא היה מעניין אף אחד לולא התוכן שלו וההחלטה לטפל בו בשפה הקולנועית הזו.
האם ישנו "מתכון מנצח" ליצירת "סרט ויראלי"? אם כן מהו?
אם היה "מתכון מנצח" כולנו היינו מקבלים מיוטיוב 5000 דולר על כל מיליון צפיות ויוטיוב הייתה פושטת רגל ולוקחת אותה את גוגל. אבל המציאות שונה.
מלכתחילה אין דבר כזה סרטון ויראלי ואי אפשר לצלם סרטון ויראלי, מה שכן אפשר לעשות זה לדאוג שיהיו בסרטון פרמטרים שיוכלו עם קצת מזל להפוך את הסרט לויראלי.
חשוב שיהיה בסרט איזשהו טריגר שיגרום לנו לרצות ולשתף את התוכן, בין אם זה הרעיון המקורי שעומד מאחוריו כמו סרטון הבטיחות ברכבות תחתית dumb way to die.
התוכן חייב לייצר אצלנו טריגר רגשי כגון כעס או חמלה בכדי שנשתף אותו.
פרמטר נוסף הוא מידע שימושי, אף אחד לא ידע למשל לקפל חולצה ב3 שלבים וכד', אבל היי לפעמים פשוט צריך להעלות את התוכן לאינטרנט בתמימות ולגלות בבוקר שאתה כוכב רשת קרי סרטי הבת מצווש, בר ממצווש.
נדמה שאנו נמצאים בתקופת מעבר בין הפצת סרטים במדיום טלוזיוני לבין ערוצים ישירים, מהם הבדלי הגישות וכיצד הן באות לידי ביטוי ביצירת סרט?
ההבדלים העיקרים הם רגולציה וזמן, בעולם האופליין (המדיה הטלויזיונית) אתה נמצא מצד אחד תחת פיקוח של רגולטורים כאלה ואחרים לגבי מסרים ותכנים ראויים ומצד שני אתה מוגבל בזמן ובלוח השידורים ומתי ישדרו אותך ורייטינג וכו'.
מאידך, בעולם האונליין אין לך יותר מדי רגולציה על התכנים ובטח ובטח לא על הזמנים. גם הלוק של הסרט אינו צריך לעמוד בסטנדרט שבו מוצר טלויזיוני צריך לעמוד, לדוגמא סיינפלד המקורי לעומת פורמט הרשת שלו בבית הקפה.
ההבדלים העיקרים הם רגולציה וזמן, בעולם האופליין (המדיה הטלויזיונית) אתה נמצא מצד אחד תחת פיקוח של רגולטורים כאלה ואחרים לגבי מסרים ותכנים ראויים ומצד שני אתה מוגבל בזמן ובלוח השידורים ומתי ישדרו אותך ורייטינג וכו'.
מאידך, בעולם האונליין אין לך יותר מדי רגולציה על התכנים ובטח ובטח לא על הזמנים. גם הלוק של הסרט אינו צריך לעמוד בסטנדרט שבו מוצר טלויזיוני צריך לעמוד, לדוגמא סיינפלד המקורי לעומת פורמט הרשת שלו בבית הקפה.
ראוטר אלחוטי מתקדם לבית
מהם סוגי הלקוחות המועדפים עליך?
הלקוח האולטימטיבי הוא זה שמוכן ללכת איתך יד ביד ולפעמים על חבל דק מעל בריכה מלאה כרישים רק בכדי לדעת שהמוצר שיקבל יהיה לא פחות ממצוין ברמה הקריאיטיבית ושהסרטון יגשים מעל המצופה את היעדים שלשמם הוא הופק.
בימים אלו שהקו המוביל הוא למכור, למכור, למכור ולשים את הקריאייטיב בצד (לאור המצב בשוק זה מובן לחלוטין) בכל זאת עדיין ניתן למצוא את הלקוח השקול והמחושב והמעז שיודע את כוחו של קריאייטיב.
מהו החלק אותו אתה הכי אוהב בתהליך יצירת סרט?
לשמוע את הקלאפר בסט צילומים, להריח את ריח הטוש של המאייר, לראות את התאורה נדלקת מעל סט תפאורה של סרטון סטופ מושן בקיצור, החלק של האקשן.
הלקוח האולטימטיבי הוא זה שמוכן ללכת איתך יד ביד ולפעמים על חבל דק מעל בריכה מלאה כרישים רק בכדי לדעת שהמוצר שיקבל יהיה לא פחות ממצוין ברמה הקריאיטיבית ושהסרטון יגשים מעל המצופה את היעדים שלשמם הוא הופק.
בימים אלו שהקו המוביל הוא למכור, למכור, למכור ולשים את הקריאייטיב בצד (לאור המצב בשוק זה מובן לחלוטין) בכל זאת עדיין ניתן למצוא את הלקוח השקול והמחושב והמעז שיודע את כוחו של קריאייטיב.
מהו החלק אותו אתה הכי אוהב בתהליך יצירת סרט?
לשמוע את הקלאפר בסט צילומים, להריח את ריח הטוש של המאייר, לראות את התאורה נדלקת מעל סט תפאורה של סרטון סטופ מושן בקיצור, החלק של האקשן.
The Bakery- Stop IT
שתף אותנו בשלושה טיפים ליוצרים צעירים המעוניינים להשתלב בתעשייה:
להיכשל.
עוד פעם להיכשל.
לוותר בפעם השלישית.
בפעם הרביעית אתה תצליח (אם לא הקשבת לעצמך בפעם השלישית).
לצפייה בערוץ הYouTube של דה בייקרי
לצפייה בתיק העבודות של מיקי ודה בייקרי
להיכשל.
עוד פעם להיכשל.
לוותר בפעם השלישית.
בפעם הרביעית אתה תצליח (אם לא הקשבת לעצמך בפעם השלישית).
לצפייה בערוץ הYouTube של דה בייקרי
לצפייה בתיק העבודות של מיקי ודה בייקרי
