לאמא מספר 6 קוראים ד"ר מיכל רום, פרסומאית במיל' והיום חוקרת מגדר תקשורת שפה וחברה. מרצה באוניברסיטת בר אילן ובמכללת כנרת.
מיכל קראה את הפוסט הקודם "אמא, מתלבטת?" ולא יכלה לשמור את זה יותר בבטן...
"אמא מתלבטת?! קראה אלי הכותרת ואני מיד עצרתי את השיטוט המהיר על הפיד. הרי אני אמא, ואני תמיד מתלבטת.
לחיצה זריזה, חלון חדש, והופ, אני בתוך אתר לא מוכר, מעוצב וצבעוני. עוברת על הכותרת ועל האיורים והדם מתחיל לעלות לי לראש. ואז עצב גדול מתפשט. ושוב הייאוש, והתסכול."
ברור לי שמישהי עבדה על זה ממש קשה. אני רואה שזה כאב לה בדיוק כמו שזה כואב לי. אני יודעת בדיוק איך היא הרגישה, מול ההר האימתני הזה שנגלה לה פתאום, קצת אחרי שהתחילה להתרגל לסטטוס החדש שלה "אישה אחרי לידה", "אימא", או "אימא עובדת".
אני מכירה את הכל, בגוף ראשון, שני ושלישי, בתיאוריה ופרקטיקה. את הקושי שכרוך בחזרה לעבודה, את התסכול הבלתי נגמר שמובנה בניסיון לשלב את הבית המשפחה והילדים עם קריירה, עבודה והעצמי שלי שלא קשור באף אחד אחר חוץ ממני.
את הרצון להמשיך לממש את עצמי. את הצורך להתפרנס. את השאיפה להמשיך להתקדם בעולם המקצועי. אני קוראת את מה שהיא כתבה ואיירה, ורואה שכל זה שם, אבל לא מבינה איפה האיש שהיא בחרה בו להיות השותף שלה לדרך? למה הוא לא חלק מההתלבטות? למה הוא לא לוקח אחריות על הילדים? למה הוא לא נמצא באיור שלה בכלל? (ולא, היא לא חד הורית, וגם לא בזוגיות עם אישה, שתי אפשרויות לגיטימיות לגמרי, אבל הן לא קשורות למה שמתואר כאן, זה לגמרי ברור).
איך זה שחופשת הלידה מסתיימת וההתלבטות היא אישית שלה, ולא זוגית למשל, או משפחתית? איך זה שהיא עומדת שם לבד, עם תינוק על יד אחת ובשנייה עוד פעוט, ולצידה סימן שאלה אחד גדול. ולא אבא. כמה אירוני (ומעניין מה פרויד היה אומר על זה… ) אולי יש כאן מסר חתרני על מקומו של האב בחיי המשפחה? איפה הוא לעזאזל? עדין בעבודה? עוד לא חזר הביתה? הוא לא בתמונה שהיא מציירת כאן, ואם הוא לא חלק מהשאלה ברור שהוא גם לא יהיה חלק מהפתרון.
אבל זה לא הגיוני, זה לא הוגן, לשני הצדדים דרך אגב, וזה בעיקר חייב להסתיים כבר.
התפיסה שמניחה שהילדים הם באחריות האימא וזו הבעיה שלה בלבד מה שיקרה אחרי חופשת הלידה. וגם בחופשה עצמה כמובן (שאין קשר בינה לבין "חופשה" אפילו לא בקצת...).
נכון שזה מה שקורה בהרבה מאד בתים בישראל, עדין. אבל יש גם לא מעט בתים שבהם זה אחרת. וצריך שיהיו יותר, כי רק ככה נוכל לשנות את המציאות הלא שוויונית שעליה רוצה כותבת הפוסט להצביע.
כי אנחנו יחד בדבר הזה. עשינו ילדים יחד. המשפחה הזו היא של שנינו. לשנינו יש אחריות לפרנס וגם לגדל. ואם אנחנו מסכימים שהאחריות היא משותפת, ומסכימים ששנינו מוכשרים מספיק לעשות כל מיני דברים, ורוצים לעשות כל מיני דברים, ביחד ולחוד, אז בכל שלב, ובכל צומת נחליט יחד מה הכי נכון לנו, לשנינו. נחשוב מה מתאים לנו, ונמצא חלוקת עבודה שעובדת בשבילנו לא רק כי ככה היה נהוג או מקובל תמיד. אולי הוא יישאר בבית, והיא תצא לעבודה בשכר מחוץ לבית? אולי הוא בדיוק גמר ללמוד וצריך זמן לחשוב איך ממשיכים? אולי היא מרוויחה יותר ממנו? אולי זה הזמן שלה להתקדם? אולי הוא טוב יותר עם הילדים? כן, גם זה יכול לקרות. תתפלאו.
לא יכול להיות שנקודת המוצא באיור היא שהאישה לבד בסיפור הזה. כל עוד זה המצב, אין סיכוי שהנתונים שמוצגים שם למטה ישתפרו. יש קשר הדוק בין חלוקת העבודה של בני זוג בתוך הבית, במשפחה, לבין המאפיינים של שוק העבודה על האפליה המבנית שבו כנגד נשים.
כל עוד בסוף חופשת הלידה עומדת לבחינה רק דרכה של האישה, רק עליה מוטל סימן השאלה, היא תישאר לנצח לבד במשחק הזה, ולא תצליח להשתלב בשוק העבודה בשכר כשווה בין שווים. וגם אח"כ, בכל צומת שנפרשת באיור, לא רק מה שחשוב לאישה צריך לעמוד לבחינה אלא "מה חשוב לנו". לא "אם נוכל להסתדר רק עם המשכורת של בעלי?" (ואף מילה על המילה הזו, בעלי, למרות שאפשר וצריך) אלא "כמה כסף אנחנו צריכים כדי להסתדר?".
אחרי שנדע כמה כסף נוכל להחליט *יחד* איך ומאיפה הכי הגיוני להשיג אותו. במקביל מומלץ גם לחשוב על "מי ישלם מחיר גבוה יותר על יציאה משוק העבודה?" כי יש מחירים ורווחים רבים שקשורים לעבודה בשכר מעבר למשכורת. התקדמות, וותק, הרחבת מעגל הקשרים שיובילו לעבודה טובה יותר בהמשך. רצף תעסוקתי, פנסיה. איפה כל זה בשיקול המשפחתי של נשים וגברים בהחלטה מי נשארת ומי יוצא לעבודה? בתרשים הנכון כל אלו גם צריכים לבוא לידי ביטוי. כמו גם הבחירה של הורים להיות עם הילדים, ולא רק הבחירה של האימא.
הנחות היסוד שעומדות בבסיס האיור הזה מלמדות שהבית נופל רק על הנשים. למשל נראה שהן אלו שמממנות את העלות של הטיפול בילדים, ולכן עליה לוודא שהיא מרוויחה יותר מהמטפלת או המעון. אבל למה? מה עם השכר שלו, הוא לא קשור להוצאות הטיפול בילדים? מאיפה ההנחה שזה כסף שאין לו קשר לילדים? מי החליט שאת המשכורת שלו מוציאים על הרכב ואת שלה על הילדים? ומאיפה מחשבים את הכסף לסופר ולבגדים?
מי שרוצה שוויון בשוק העבודה, חייבת להתחיל להפנים וליישם מחשבה ותפיסה שוויונית גם בתוך הבית. זה הולך יחד, אי אפשר להפריד בין השניים. נכון, הוא אף פעם לא יהיה בהריון כנראה, היא זו שתלד ותניק (אם תרצה ותוכל), את זה אי אפשר לשנות. אבל את כל השאר כן.
*הכותבת הינה אימא לארבעה צאצאים שגדלים עם אבא פעיל, מעורב ואחראי לא פחות ממנה, ואולי אפילו יותר. הפוסט מפורסם בהמשך לפוסט "אמא, מתלבטת" שפורסם ב 22.6.14
כתבו לי ואשמח לשמוע מכם באנונימיות.
הבטחה של הורה להורה.
