לאימא מספר 5 קוראים שלומית הברון. היא מומחית חוויית משתמש במטריקס, פמיניסטית אדוקה ויו"ר "אחת מתוך אחת". שלומית מציגה מציאות לא כל כך וורודה, אך בסופו של דבר, אופטימית.
מהרגע שבו התקדמתי לתפקיד של מגייסת עובדים ומחליטה את מי להעסיק ואת מי לא (כיום אני לא עושה את זה, אבל עשיתי את זה כמעט עשור), דגלתי בהעסקת אימהות פעילות ואבות פעילים. להגדרתי, הורים פעילים הם הורים לילדים צעירים, הורים שחשוב להם להיות במחיצת ילדיהם ולהשקיע בהם זמן ואנרגיות, ושבשביל להספיק לעשות את כל זה, הם צריכים להגיד "להתראות מחר" בעבודה, בשעות שפויות.
אני כותבת פה בעיקר על אימהות עובדות, אבל אבות עובדים שגם רואים את הילדים שלהם נמצאים באותו מצב בדיוק. (הם פשוט עדין מיעוט)
זמן מועט = ייעילות
אימא שנוכחת במשרד בשעה 08:00 וצריכה להוציא ילדים מהגן אחה"צ, מוכרחה לצאת בדיוק בשעה 15:00. נקודה. ואמא שלא רוצה שהילד שלא יישאר אחרון בגן, תהיה יעילה מאוד בזמן השהות שלה במשרד.
היא לא תצא להפסקות סיגריה ארוכות, היא תעבוד במקביל לשיחות סמול-טוק משרדיות, היא תעשה קפה במהירות, והפסקת הצהרים שלה בחיים לא תיקח שעה. אמא שעובדת במקום עבודה שבו מעריכים אותה, ומכירים ביכולות ובצרכים שלה, המקצועיים והאימהיים, תעלה עשן מהמקלדת. בקיצור- היא עובדת מאוד יעילה.
לוז יומי עמוס = תקתקנית
אימא ששולטת בבישולים, כביסות, קניות, נקיונות, חוגים, הסעות, חברים, חינוך, חופשות ושבתות, וכל זה למספר ילדים, הגיוני יהיה לומר שיש לה לפחות שני פלוסים חשובים: הראשון הוא שהיא מולטי טאסקינג, והשני הוא שהיא מאורגנת ומסודרת. שני הפלוסים האלה באים לידי ביטוי רב בעבודה יומיומית.
יציאות לחופשת לידה= לואליות
א/נשים רבים מחליפים מקום עבודה כל שנתיים שלוש, ולפעמים גם פחות. אני רואה זאת כחיסרון עצום שהצוות מתחלף בתדירות כל כך גבוהה. אמת, זמן ההכשרה של עובדת חדשה הוא ארוך, אך עובדת בעלת נסיון היא נכס שאני לא מוותרת עליו כל כך מהר. אמהות לילדים נוטות לדבוק במקום עבודה אחד לאורך זמן רב יותר. כן, הן יוצאות לחופשת לידה מספר פעמים בחייהן, אך לשמחתי הן גם חוזרות ממנה. ובין חופשה לחופשה הן עובדות שנה שנתיים. וזה המון זמן. וזה שווה את זה. עובדת שנשארת במקום העבודה יותר משנתיים שלוש, היא עובדת בעלת נסיון כה רב, וכשניהלתי צוות עשיתי כל שיכולתי כדי שיהיה לה טוב ושהיא תרצה להישאר.
קודם כל אני חושבת שהנדפקות העיקריות הן עדין אימהות.
נכון, יש שינוי ואנו בהחלט רואות מעבר של הורים לחלוקה יותר שוויונית בטיפול בילדים – אבל זה רק בחלק מהאוכלוסיות בישראל וגם באוכלוסיות האלה – זה לא "עד הסוף". מעט מאוד מהחברות שלי ומהנשים שעובדות סביבי מקיימות שבוע שוויוני עם בני הזוג שלהן ואוספות / מטפלות בילדים 50% מהזמן. רוב עושות את זה הרבה יותר מבן הזוג שלהן. גם עבודות הבית עדין לא מחולקות באופן שווה בחלק גדול מהבתים והנטל על מה שאני מכנה "המשרה השלישית" – אחרי הקריירה (המשרה הראשונה) והטיפול בילדים (המשרה השנייה) שוב נופלת פעמים רבות יותר על נשים.
השינוי צריך לחול מכמה כיוונים. הראשון הוא דרישה מצד הנשים. עליהן לדרוש מבני הזוג שלהן עוד לפני ההיריון לדבר ולסכם ולחשוב על "מה קורה אחרי שאנחנו הופכים להורים" ובעיקר: למה..? מי יעבוד יותר ומי פחות ולמה? לערער על המוסכמות. לנענע את המערכת ולסכם באופן עקרוני על מצב יותר שוויוני בעבודה.
אם לא עשיתן את זה לפני הילדים – גם עכשיו זה בסדר. למרות שיש לך פות, את לא חייבת להיות המטפלת היחידה או העיקרית בילדים. ילדים מרוויחים כששני ההורים שלהם מטפלים בהם. הם מרוויחים קשר משמעותי עם שני הורים, הם מרוויחים זמן אמיתי עם אימא ועם אבא.
השינוי השני הוא דווקא מצד הגברים – מותר לכם להגיד שאתם רוצים להיות עם הילדים. מותר לכם לדרוש להיות עם הילדים. מותר לכם לרצות להיות אבות מעורבים ואחראיים.
גברים צריכים לדרוש, קודם כל מעצמם ואחר כך מהמעסיקים שלהם, לאסוף את הילדים לפחות פעמיים בשבוע. מי שחושב שהדבר הזה בלתי אפשרי שיחשוב מה יקרה אחרי שאישתו תעזוב אותו. אז לא תהיה לו ברירה אלא לאסוף את הילדים פעמים בשבוע – כי אלה הסדרי הראיה למשמורת משותפת.
אז במקום להתגרש, תבוא בדרישות עכשיו למעסיקים שלך.
נשים - לא לכתוב בקורות החיים כמה ילדים יש לך. להעלים את הילדים. כן לכתוב דברים שיראו את המחויבות שלך. למשל: אני ובן הזוג שלי מתחלקים בגידול הילדים במשותף". או "יש לי ילדים בוגרים שאינם צריכים עוד את טיפולי הצמוד ואני יכולה לעבוד במשרה מלאה ומאומצת", "אני מפרנסת ראשית בבית והקריירה מאוד חשובה לי".
על הדברים האלה צריך לחזור גם בראיונות עבודה. מראיינים מניחים מלכתחילה המוני הנחות על אישה מעצם היותה אישה. למשל – שהיא רוצה ילדים. למשל – שהיא מטפלת בילדים. למשל – שאם הילדים חולים היא זו שתשמור עליהם. למשל – שנשים אינן רוצות קריירה הישגית. למשל – שאפשר לשלם לאישה פחות כסף מלגבר באותה משרה. במהלך ראיון העבודה חשוב להגיד מה המצב שלך, מה את רוצה ולערער על מוסכמות שלא נכונות לגבי החיים שלך.
לגברים – לכתוב שיש לכם ילדים. לכתוב שאתם בהורות שוויונית ורוצים לראות את הילדים. האם תדפקו מזה? כן. אז למה לכם לעשות את זה? כי אם אנחנו בחברה רוצים שינוי – השינוי צריך לבוא מכל הכיוונים. ככל שיותר גברים ידרשו לחזור הביתה אחר הצהריים בחלק מהשבוע, כך הדבר הזה יהפוך להיות יותר סביר / הגיוני / "טבעי". ובעוד שלוש שנים כשתרצה להחליף עבודה המעסיק הבא שלך כבר יהיה פחות המום והרוס מזה שאתה ממש רוצה לראות את הילדים שלך כשהם עוד ערים.
בעיניי החלוקה הנכונה כדי ששני ההורים יוכלו לעבוד ולמצות את הפוטנציאל שלהם זה יומיים הוא אוסף, יומיים היא אוספת ועוד יום אם אפשר מישהו שלישי (סבא / סבתא / מטפלת) או שיושבים יחד ומחליטים מי יותר הגיוני שיעבוד יומיים קצרים ומי יותר הגיוני שיעבוד שלושה ימים קצרים. בימים שעובדים קצר אפשר לבוא מוקדם לעבודה.
נשים לא צריכות לציין שיש להן ילדים. בראיון הטלפוני להציג את החלקים של הקריירה כחשובים. להגיד (אם יש) שיש תמיכה בבית לקריירה שלך שיש לך פתרונות וסידור לילדים. אם אין לך פתרונות וסידור לילדים להגיד את האמת ולקוות לטוב. להגיד שאת חכמה, רצינית, חרוצה. לא לפחד לפאר את עצמך. גברים מפארים את עצמם הרבה יותר בכל סוג של ראיון ונשים למדו כל החיים שעליהן להיות ענוות והן הרבה פחות מרבות בשבחים עצמיים. תדחפי את עצמך לפינה ותגידי את האמת – שאת חכמה, עובדת מעולה, תקתקנית, כל אחת עם החוזקות שלה. לא להתבייש.
דבר נוסף – אל תכתבי "מחפשת משרה חלקית", גם אם את מחפשת משרה חלקית (אלא אם את מחפשת ממש 50% משרה ואז תכתבי שזה מה שאת מחשפת).
בראיון הראשון בכלל לא לדבר על שעות, אלא אם המראיין/ת מעלה את זה. אם יש שיחה על שעות עבודה לשאול: "מה מקובל פה"? וללכת לחשוב על זה בבית. להגיד שאת יכולה לעבוד מהבית אחרי שעות העבודה במקרה הצורך, להציע את ימי שישי כימים שבהם משלימים שעות עבודה כאופציה. גם במהלך ראיון העבודה חשוב מאוד לערער על המוסכמות שהמראיין חושב עליך. לדוגמה: אם יש לך ילד אחד את צריכה להניח שהמראיין בטוח שבעוד רגע את עומדת לעשות ילד שני – גם אם לך ברור שאת ממש לא רוצה עוד ילד. אז במקרה כזה, צריך להגיד את המציאות בצורה ברורה.
לעולם לא להגיד – "הכסף לא חשוב". או "פחות חשוב לי כסף" ומה שחשוב לי זה שעות העבודה – כי אחרת תתקעי כל החיים עם משכורת נמוכה. מותר לך גם לדבר על כסף, להרוויח כסף ולרצות כסף וגם לראות את הילדים ולעבוד בצורה שפויה. אין סתירה בין השניים ולא לפחד לבקש כסף. להפך. לבקש.
בסופו של דבר המעסיקים ילכו אחרי ההורים. הם כוח העבודה היציב.
ההורים הם אלה שצריכים לדרוש שינוי, והשינוי מתחיל בחלוקה ובתפיסה שוויונית יותר בבית.
תודה אמא מספר 5, כתבת פוסט "מאלף"!
בטוחה שכל הורה ומעסיק שיקראו אותו, יצאו עם תובנות חשובות.
כתבו לי ואשמח לשמוע מכם באנונימיות.
הבטחה של הורה להורה.
למי שלא מכיר,לפני מספר חודשים, החלטתי לעשות מעשה והתחלתי בשיתוף פעולה עם Jobs4mom.
בשבועות הקרובים יתפרסמו בלוח הדרושים ב- Creatives עוד משרות המוגמשות להורים.
משרות אלה מגיעות אלינו בעקבות תקשורת יזומה עם מפרסמי מודעת דרושים באתר וחשיפתם למורכבות שבהעסקת ההורים הקריאייטיבים בתחום, תוך הסבר ומתן דגש ליתרונותיו של העובד ההורה והגמשה של המשרה תוך מענה על דרישותיהם של שני הצדדים.
