פרילנס זה עסק קשוח, אבל זה עדיין עסק. קריאטיביים רבים, בייחוד אלה שרק מתחילים את דרכם, חיים בפחד שמא יעצבנו לקוחות פוטנציאלים בדרישות "מוגזמות" של חוזה, תשלום, וטיפול הוגן.
לכולנו יש "Business Stalker" שמגיח מדי פעם, ומתייחס אלינו כאילו הוא חבר ישן ואבוד שחייב סכום נכבד של 0 דולר למכריו; מחכה לראות כמה אנחנו טיפשים ליפול לנאום קורע הלב שלו. ייתכן, שבימים הללו של לימודים מקוונים או מוסדות אומנות עסקיים, מספר הבוגרים רק הולך וגדל ועל כן, הוגבר מעין קונצנזוס של עשיית עבודות בחינם, למען צבירת ניסיון מקצועי, כאשר בפועל לא חסרות עבודות בתשלום.
אומנם זה מעצבן ומשפיל כאשר עסק מבקש עבודה בחינם, אך יש כאלה שהזלזול בהם לעיתים מדרבן אותם דווקא להוכיח שהם מציעים שירות מקצועי בעל ערך כספי ממשי.
למרבה הצער, יש מעצבים שממשיכים לעשות עבודה בחינם לשם ההבטחה המעורפלת של "חשיפה", "זה ישתלם לי מאוחר יותר", ו"החברים העשירים" של הלקוח שיראו את העיצובים שלך וישלמו עליהם במירב כספם. כאשר האמת היא, שאתה עושה עבודה בחינם לאחד, סביר להניח שתצטרך לעשות גם לחבר שלו.
כאן נכנס מעצב שהחליט שאינו מוכן לספוג לקוחות שמבקשים עבודות בחינם. דייוייד תורן מפורסם בזכות התכתבויות המייל שלו שבהם התעלל בצורה אלגנטית בלקוח שביקש עבודות בחינם, או בזכות סיפור הפוסטר של "החתול הנעדר", או כאשר ניסה להחליף ציור של עכביש בתמורה לתשלום חשבון.
כנסו ללינק וצפו בראיון השלם של עמו, כיצד הוא לא יוצא פראייר בשום מצב!
